השבוע נפגשתי עם כמה אנשים שאני מעריצה. הסתכלתי עליהם בפליאה וחשבתי, וואו, הם השיגו כל כך הרבה, ומה עשיתי? איפה אני עכשיו? איך הם הגיעו לשלב הזה כשעוד הייתי בקו הזינוק?
האם אי פעם אתה מוכן להתחיל משהו חדש אבל מוצא את עצמך נעצר בקו הזינוק? הלב שלך דופק בציפייה, אתה מתכונן בחריצות ואפילו מעז לחלום, ובכל זאת הכל נראה נעול במקום. בפוסט הזה, אני נרגש לחלוק כמה תובנות והשראות אישיות שעזרו לי להתגבר על האתגר הזה. הצטרף אלי כשאני מתחייב למסע אישי טרנספורמטיבי - אבן דרך משמעותית בחיי!
קו התחלה של מה?
זה דבר מעניין לחשוב, לא? אני מוצא את עצמי מהרהר באיזו תדירות גם אני דחיתי לרדוף אחרי רעיונות מבריקים או התחלות חדשות ומרגשות. אני מתחיל בפרץ של התלהבות, אבל עד מהרה מתגנבות התחייבויות אחרות, והפרויקטים הראשוניים שלי נותרו חצי גמורים. זה מוביל בהכרח לתחושת תסכול מכך שלא מתקדם כפי שקיוויתי. הרעיון של "קו התחלה" מופיע בהיבטים שונים של חיינו, בין אם זה יציאה לעבודה חדשה, טיפוח זוגיות חדשה, שינוי קריירה או אפילו ניווט לפרקים חדשים בהורות. לא פעם, אני מבין שאני עומד בכמה קווי הזינוק בו-זמנית, כל אחד מהם קורא לי לעשות את הצעד הראשון הזה.
עצלות או חמלה?
אשמה היא חברה קבועה, לא? אני מוצא את עצמי שואל בלי סוף, "האם עשיתי מספיק היום? האם זה היה מספיק טוב?" יש את ההרגשה המטרידה שאני צריך לעשות יותר, לא לבזבז שעות יקרות על מדיה חברתית או להתמכר לשינה נוספת. בכל ערב, אני מבטיח לעצמי שמחר יהיה שונה, פרודוקטיבי יותר.
אבל אז, אני שוכח בקלות רבה מדי את הקרבות האמיתיים שעמדתי בפני. גידול ילדים, לרוב בכוחות עצמי, שואפים ליציבות כלכלית בכלכלה בלתי צפויה, התמודדות עם תקלות פתאומיות של החיים כמו מכונית שבורה או מקרר לא תקין - נראה שהאתגרים האלה לא נרשמים בהרהורי היום-יום שלי.
רק כשאני עוצר ומסתכל באמת על מה שהשגתי - אולי מתחיל קורס חדש, טיפוח גינה, או אפילו סתם תיקון מכשיר - אני מבין שהקשו על עצמי מדי. כל אלו הישגים משמעותיים. אני צריך להזכיר לעצמי ללכת אחורה ולהציע בעדינות, "כל הכבוד!" לאדם במראה.
סדרי עדיפויות ותזמון
אז אולי לא התחתנתי, או שעדיין לא הגעתי לקריירת החלומות שתמיד דמיינתי. אבל מה עשיתי במקום? עשיתי בחירות אחרות, והלכתי בדרכים שונות. חשוב לי להיזכר בהחלטות האלה עכשיו. למרות שהצבתי לעצמי ציפיות גבוהות והשאיפה להשיג את הכל, בהכרח, כמה דברים נדרשו
עדיפות על פני אחרים. בכל פעם שהילדים שלי היו צריכים אותי, לא היססתי לשים את כל השאר בצד כדי לתמוך בהם.
כן, היו לי תוכניות להתעורר מוקדם יותר, להתמודד עם המטרות האלה שהצבתי כל הזמן. אבל לפעמים, לחיים היה אג'נדה משלהם, מה שהוביל אותי לדחות את התוכניות האלה שוב. עם זאת, התקדמתי בתחומים אחרים, גם אם זה משהו ארצי כמו לתקן את המדיח העיקש הזה. הכל קורה בזמן שלו, לפי מקומו ברשימת העדיפויות שלי. כשאני משלים משימה מכרעת אחת, אני עובר למשימה הבאה, עובד בהדרגה לקראת מה שאני מקווה להשיג.
זה לא אומר שאני יכול להירגע עכשיו - רחוק מזה, כשמיליון דברים אחרים עדיין ברשימת המטלות שלי. המשמעות היא שאני צריך להמשיך. המשך לתכנן, המשך לעשות. המסע ממשיך ואף פעם לא מאוחר מדי!
התמדה
זה חשוב לזכור. אני מבין שזה קשה, במיוחד כשהמוח שלך מוצף במשימות ואחריות. הציבו את החלומות שלכם לעין - הדביקו אותם על המקרר שלכם, הצמידו אותם לקירות. תכננו בחריצות ולעולם לא
לוותר על השאיפות שלך. נהל את המשימות היומיומיות שלך ודאג לצרכים של ילדיך, אך זכרו, החלומות שלכם הם שלכם להגשים. דמיינו את תחושת ההגשמה שתרגישו בכל צעד קטן של התקדמות. כמה מרומם זה יהיה? שמור את החזון הזה קרוב כדי להניע אותך לאורך הדרך.
סיכום
בכל דבר שאנו עושים, מציאת איזון היא המפתח. זה אכן יכול להיות מתסכל להרגיש תקועים בקו הזינוק או לנוע לאט יותר ממה שהיינו רוצים. עם זאת, חשוב להכיר בכך שהחיים מלאים בקווי התחלה, שרבים מהם אולי לא שמים לב מיד. אנחנו מתקדמים בתחומים רבים, וזה חיוני להיות אדיבים לעצמנו ברגעים אלה. למרות האתגרים, עלינו להמשיך לשאוף לעבר המטרות שלנו ולעולם לא לאבד את החלומות שלנו. בואו נמשיך לעבוד קשה ולהתמיד - המאמצים שלנו ישתלמו עם הזמן.
שלך,
ורד
